טורס דל פיינה

ברוכים הבאים לפוארטו נאטאלס- העיירה הצ׳ילאנית ששמה הולך לפניה בעיקר בגלל שהיא נקודת היציאה אל אחת השמורות הכי מפורסמות ויפות בפטגוניה- הטורס דל פיינה.

 בדרך להוסטל ״מריה חוסה״ נוכחתי לגלות שהעיירה כולה נראית כמעיין בסיס התארגנות ליציאה לקרב: בגדים טרמיים, כפפות וכובעים, ציוד מחנאות, קופסאות שימורים, אגוזים ופירות יבשים שרק מחכים לגדודי התיירים הנערכים לצאת לטורס דל פיינה. וכמו כולם, גם אני נהרתי להרצאה הסופר-מומלצת ב”בייס קאמפ”, הוסטל/בר בניהול אמריקאי שמוקדש כל כולו לטרק המפורסם והמתוייר ביותר בדרום הרחוק.

ההרצאה הייתה מופע סטנדאפ. המרצה- האמריקאי כמובן- נתן בחן ובשנינות עצות טובות ומצחיקות שאם אנסה לצטט רק אקלקל. בסוף ההרצאה תפסתי אותו לשיחת עידוד- “כן, את יכולה לעשות את זה לבד, לא, את לא תמותי”- ווידאתי מולו שהמוצילה שלי יושבת טוב. המשכתי משם לקניות סטייל “הישרדות”. השתמשתי בידע שאספתי בכל השנים בתזונה, וקניתי כל מה שנראה לי שיכול לעבוד במקרה של הפצצה גרעינית: קופסאות שימורים, חטיפים, פיצוחים. בלילה שלפני בקושי ישנתי, והבחורה בחדר שלי הייתה מוזרה אז גם לא היה לי עם מי לחלוק חששות.

קמתי מוקדם עם ציפורניים אכולות אך עיניים בורקות. תפסתי את האוטובוס לטורסים, שאת הכרטיס עבורו רכשתי ערב לפני.

מהר מאד הבנתי שאני לא היחידה שזה הטרק הראשון בחייה. כולם היו עסוקים בלתת טיפים- חכמים- כביכול, או במילים אחרות- להלחיץ אחד את השני למוות. כן, תהרגו זה את זה עוד באוטובוס, למה לא.

בהיתי בחלון, ולא חשבתי על כלום.

מיד עם היציאה מהאוטובוס זינקתי כמו שחיין בתחילת המסלול. הלכתי מהר. בדקתי איך אני מרגישה. המוצילה הייתה מוכנה מאתמול עם חצי מתכולתה הרגילה- את החצי השני השארתי בהוסטל- כך שהיא לא הייתה בלתי אפשרית, וכעבור שעתיים, כשהבנתי שאני הולכת להשאר בחיים, התחלתי אפילו ליהנות.

נוף מדהים. תדמיינו מדהים- ותוסיפו מדהים יותר. מדי פעם הודיתי לאלוהים על ההרים, החיות, השדות והצבעים העזים שהיו כאן כל הזמן הזה ורק חיכו שאבוא.

לצערי לא ניחנתי בחוש כיוון והלכתי לאיבוד לקראת סוף היום הראשון. אלו היו עשר דקות, אולי חמש עשרה- אבל היה די בכך כדי שאכנס לסרטים. תוך זמן מה מצאו אותי קבוצת טיילים וגיליתי שהסטיה שלי הייתה בסך הכל מטרים בודדים מהמסלול ותו לא.

אז כן חברים- הצלחתי ללכת לאיבוד באחד הטרקים הברורים והמתוירים בתבל! אין עליי!!!

במחנה הציעו לי קבוצת אירופאים עזרה בהקמת האוהל. גם זה היה פח׳ות נורא משחשבתי, וזכיתי להכיר גם חברים חדשים על הדרך. אחר כך אכלתי ארוחת ערב (ואז עוד אחת, ואז עוד אחת, כי אין באמת תחתית לקיבה אחרי יום שלם עם תיק ששוקל יותר ממך) והלכתי לישון, לצלילי קולות הטיילים האחרים מבחוץ, שנשמעו לי כמו שיר ערש מרגיע וערב.

איך שורדים טרק ראשון- ואפילו נהנים מזה?

טרק הוא הזדמנות חד פעמית ובלתי אמצעית לחוות את הטבע, ואת החיים, במלוא עוצמתם. זה מחזק, זה משנה, זה עוצר את הנשימה ואז משחרר אותה. זה קושי ואושר ויופי, כל כך הרבה יופי, אוקיינוסים של יופי.
אבל אף אחד לא נולד עם דגל על שמו בפסגת
האוורסט וזה בהחלט מאתגר, שלא לומר- מפחיד, לצאת אל הטבע בפעם הראשונה. אבל זו הולכת להיות חוויה שתזכרו כל חייכם-
אז אל תוותרו על משהו רק בגלל שלא עשיתם אותו עדיין!

הכנה היא המפתח להצלחה ולהנאה בטרק. מה צריך לדעת?
1. נעליים וגרביים הן הציוד הכי קריטי בטרק, והן ההבדל בין חוויה בלתי נשכחת ל…ובכן, סיוט. לא יוצאים עם נעליים חדשות לטרק!!! העדיפו נעליים שתומכות בקרסול (נעלי הרים) והשתמשו בהן\ לפחות שבוע לפני היציאה לטרק כדי שהרגל תתרגל. יבלת ברגל שצריכה ללכת במשך שלושה ימים ברצף זו דרך מצוינת לקלקל טיול. במידת האפשר, קשרו לתרמיל שלכם זוג נעליים ״ספייר״, על כל מקרה שלא יהיה. אני ממליצה על-
-נעלי הרים
-נעלי ספורט כ״ספייר״
-גרביים טרמיות
-שני זוגות גרביים יותר ממספר הימים של הטרק
2. הכירו את גופכם! מה שאתם צריכים ביום יום כפול שלוש- זה מה שתצטרכו בטרק. אם יש לכם רגישות בברכיים- הביאו ברכיות, והצטיידו במקלות הליכה. אם יש לכם בעיות גב- הביאו כריות ורתמות, ובנוסף בקרו בחנות הטיולים הקרובה וודאו התאמה מושלמת של מערכת הגב של התרמיל וגוף שלכם. זכרו שכל מה שמעקצץ עכשיו, שווה פציעה, אחר כך. לגבי תרופות- אם יש ספק, אין ספק, ובכל מקרה הצטיידו ב-
-אקמול
-קל-בטן
-מטהרי מים
-יוד
-פלסטרים
-סיילוטפ ותחבושות
-כדורי מינרלים נגד התייבשות
-קרם להקלה על כאבי שרירים (מריחה חיצונית)
-דוחה יתושים
-אטמי אוזניים
3. תזונה- כלל הכפול-שלוש תקף גם פה. העדיפו פחמימות פשוטות שמתפרקות מהר ותכולה גבוהה ככל האפשר של ויטמינים ומינרלים. לחם, פסטות, קופסאות שימורים, פירות יבשים, חטיפים, אגוזים, ממרחים עשירי קלוריות וחלבונים- כן. לעומת זאת, אורז מלא, סיבים תזונתיים, ירקות ופירות חיים רבי-משקל וחטיפים-ללא-סוכר-ודלים-בפחמימות-לא-עלינו- ביג נו. בקיצור, קחו את מה שהדיאטנית אמרה לכם וזרקו אותו מראש ההר.
לגבי סדר הארוחות- יש להעדיף בהחלט עצירות מרובות וארוחות קטנות, מאשר ארוחה כבדה אחת שתפריע לכם לנוע במקום לספק לכם אנרגיה. זכרו שהעיכול עצמו גודל אנרגיה מרובה מהגוף, וזו אנרגיה שאתם מעדיפים לחסוך כשאתם שורפים למעלה מחמש מאות קלוריות בשעה, במקרה הטוב.
4. לינה- מקומות רבים דורשים הזמנת מקומות מראש, במיוחד בעונות התיירותיות יותר. עשו בדיקה זריזה בבית ההארחה או באינטרנט וסגרו את כל הפינות. הדפיסו כל אישור שנדמה לכם שאתם צריכים וקחו תעודה מזהה, או לפחות עותק, יחד אתכם. מבאס לגלות שצריך לשלם דמי-שקר-כלשהו אבל מה לעשות, הטרק הראשון שלכם הוא לא המקום למשפטי שדה. קחו גם מזומנים וזכרו שאין כספומט בטבע. לגבי אוהל ושק שינה- חשוב מאד לבחור בציוד המתאים לטמפרטורות הצפויות בטרק שלכם, עם הקפדה יתרה על שק השינה. אני ממליצה על-
-אוהל קל וקטן ככל הניתן
-מזרן שתקשרו בקלילות חיצונית לתרמיל שלכם ובקושי תרגישו
-שק שינה איכותי, במיוחד בטמפרטורות נמוכות
-פנס לתליה בתוך האוהל ונשיאה לשירותים שאני מבטיחה לכם שתצטרכו דווקא ברגע הכי חשוך וקר באמצע הלילה
– בד נקי שיוכל לשמש ככרית או שמיכה או הנעמה והקלה בלילות הראשונים שלכם תחת כיפת השמיים.
5. בגדים- כמה שפחות יותר טוב. קחו בגדים עם מטרה מוגדרת- דעו בדיוק באיזה מצב משתמשים במה והעדיפו את ״שיטת השכבות״. אני ממליצה על-
-גופיה כשכבת בסיס ו/או פיג׳מה
-טישירט כשכבת בסיס
-סווצ׳רט כשכבה שניה בקור
-מעיל טרמי בקור קיצוני
-מעיל גשם ורוח לאיטום מלא בקור- או כמעיל קליל יותר
-טייטס כשכבת בסיס
-מכנסיים חזקים לטיול או כשכבה שניה בקור
-מכנסיי שלושת רבעי כפיג׳מה או ליום חם במיוחד
-תחתונים וגרביים
-כובע ומשקפיי שמש
-שקית כביסה לבגדים מלוכלכים
-כפפות
-צעיף או חתיכת בד שלעולם אין לדעת איך תשמש ותציל אתכם באמצע הטיול
6. יעדים|
לאיפה מומלץ לצאת כדי לטרק בפעם הראשונה? מבוסס על כמות תיירים גדולה, מאמץ נמוך ביחס לתמורה ולנופים, ואפשרויות מגוונות של משך הטרק ומידת הניסיון הנדרשת
– פטגוניה (ארגנטינה וצ׳ילה)
-פרו
-גאורגיה
-מערב ארצות הברית
-דרום ניו זילנד
-נפאל (סובב האנאפורנה)

שורה תחתונה| אין ספק שטרק דורש יציאה מאיזור הנוחות, אבל ״כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים״. זוהי חוויה שמומלץ לנסות, וקל להתמכר- הכינו את עצמכם ככל האפשר, ופשוט עשו זאת.

ביום השני הנופים היו מדהימים יותר, אבל הגוף היה חלש מיומיים רצופים של הליכה, וכשהגעתי למחנה פשוט זרקתי את כל הציוד על האדמה והקמתי את האוהל בלי לשאול אף אחד ובלי לדבר עם הטיילים האחרים.

אט- אט התאוששתי. הכרתי עוד טיילים, וחזרתי לצחוק וליהנות מהזכות להיות במקום הנדיר אליו הגעתי. הצטרפתי לארוחות הערב בחדר האוכל המקורה במחנה והתיידדתי עם סבסטיאן, עובד בשמורה בן גילי שהשיחה בינינו התגלגלה מהר מאד להיות שיחת נפש פתוחה וכנה להפתיע. לא יאומן כמה מהר נוצרים חיבורים חזקים בטבע, כשאין חשמל וטלפונים.

הצטערתי להפרד אבל התרגשתי מאד כשהשמש עלתה שוב, והיום השלישי של הטרק הראשון שלי החל.


Leave a Reply