יום ראשון בקצה השני של העולם

הנחיתה בריו דה זנרו הייתה כמו חלום שהתגשם; אולי בגלל זה הרגשתי צורך לרוץ כל הזמן, כי אסור להאמין לחלומות. בסוף תמיד מתעוררים לשביזות יום א.

החדשות הטובות: בצד השני של הכדור, יום א הוא היום הכי טוב בשבוע! נוצרים :-).

ההוסטל שבחרתי נמצא לפבלה- שזה אומר שכונת עוני ברזיאלית. על הר.

נהג המונית משום מה לא נכנס לרחוב הקטן (והסביר את זה בפורטוגזית = השפה הנהוגה בברזיל, נשמעת כמו רוסית וספרדית עם נגיעה של קללות בויאטנמית). כך החל ה”טרק” הראשון בטיול שלי- הליכה סיוטית תחת הגשם הטרופי החם אל ההוסטל “וולק און דה פאבלה.”

קוראים יקרים, אין מה לומר, ההוסטל הצדיק את שמו.

המיקום היה מושלם כך שלמרות שנחשפתי לראשונה לזוועות ההוסטלים דלי התקציב וישנתי עם עוד שמונה אנשים (נוחרים! לטיול הבא אני בונה מכשיר נשיפה ליריית אבנים על כל נוחרי ההוסטלים באשר הם), הייתי מאושרת. אני ושותפי האהוב בתחילת הטיול הכרנו אנשים מכל העולם ובעוד השותף שלי התחבר לישראלים, אני גיליתי מהר מאד שהרבה יותר כיף ומעניין לי עם האירופאים, והברזילאים, והדרום אמריקאים, וכולם, עם כל הצבעים החדשים והשפות והמחוות הקטנות שהם מביאים, כל אחד מהבית שלו.

הוסטלים- כל האמת

מה זה| אופציית הלינה הזולה ביותר עבור מטיילים, לרוב. רוב המרחבים משותפים לעוד 4, 6 ולפעמים גם 16 טיילים אחרים והשינה בחדרים משותפים וחסכוניים הנקראים ״דורמס״. שיטת ההוסטלים תכיר לכם אולי את ״קטנטנות״ בגרסה הבוגרת שלה, במיוחד בדרום אמריקה, אבל כמו קטנטנות… זה לא מתאים לכולם, וחרף החיסכון, זה עלול להתגלות כסיוט.

יתרונות| הדרך הכי טובה להכיר תרמילאים מכל העולם ולהחשף לתרבויות המגוונות שלהם היא מן הסתם, לגור איתם בחדר. בהוסטל תכירו חברים אמיתיים, תארגנו בקלות קבוצות לטרק ותחסכו כסף רב כשתחלקו לא רק בחדר אלא גם במונית או אפילו בקניות ובהכנה משותפת של ארוחת הערב. הוסטלים רבים מציעים גם סיורים ופעילויות שוות בחינם, או בתשלום נמוך.

חסרונות| לישון עם עוד שמונה אנשים שאתה לא מכיר בחדר זה לא תמיד להיט, ותמיד יש סיכוי שתפלו על שותף נוחר/אינו בקיא ברזי הדאודורט/מטריד או גנב(!). המיטות צנועות, הפרטיות- טוב, אין פרטיות, ולרוץ מהחדר למקלחת במסדרון משותף עם מגבת זה לא משהו שתמיד יש לכם כוח לעשות בארץ זרה אחרי יום טיולים מעייף. 

טיפים|
1. הצטיידו בסדין נקי משלכם, למקרה של רגישות לחומרי הכביסה של ההוסטל או חלילה רמת ניקיון ירודה.
2. נעלו את חפציכם בלוקר אישי. במידה ולא עלינו, אין כזה- בקשו מבעלי ההוסטל להשאיר את חפציכם היקרים בכספת במשרד או במקום בטוח. שימו לב- אל תסמכו על אף אחד. המפתח והמנעול חייבים להיות שלכם. נקודה.
3. הביאו מציאות- במבה, ביסלי, שקלים או כל דבר שתוכלו להציע לחברים בהוסטל כדי ליצור קשרים חדשים ולהכיר חברים מכל העולם, לכל החיים. לא יאומן מה שקית של במבה יכולה לעשות.

שורה תחתונה| מה יותר חשוב לכם- החברה הטובה והחיסכון, או הפרטיות והנוחות? לא בטוחים? תמיד מוטב לנסות.

כל מה שאמרו לי על החופים בברזיל- נכון! זה פשוט. זה. יש המון קיוסקים שמוכרים מיצי פירות והמון אומנים זרים ומהגרים שמוכרים תכשיטים, בגדי חוף, שעונים וגם- איזה כיף! – דברים לקראת הקרנבל. יש נגנים, יש שחורים ולבנים ותיירים שחוגגים ביחד את השמש ואת המדינה הזו שהיא כולה חגיגה אחת גדולה. באיזשהו שלב ביקשתי מבחורה שתלמד אותי להכין שרשראות ולאורך הטיול הכנתי ומכרתי תכשיטים משל עצמי.

האוירה בברזיל רגועה יותר והאנשים לוקחים הכל באיזי, ובחיוך, ואם אפשר אז ביחד עם נקניקיה ומי קוקוס, רביצה על אחד מהכיסאות הנוח, וצפיה בהמוני הילדים הקטנים בכל הצבעים שרצים עם כוסות אסאי סגולות.

גם אני ישבתי ביניהם, על כיסא נוח עם מיץ קוקוס, וחשבתי.

כל איש בנוף היה טיול קטן: הבחור שישב על האבן במקום נסתר בחוף, הקולומביאני שביקש רשות לצייר אותי (כן) ואז לתת לי נשיקה (לא), המנהל של ההוסטל שהוא גם מורה לאומנויות לחימה, העובדת החכמה שלו שנראית כמו לסבית ותמיד יש לה אנרגיות למרות שהיא גרה בפאבלה והמשפחה שלה מרוסקת, התייר האירופאי הטבעוני שיש לו מלא קטניות מונבטות במקרר המשותף שגר שם כבר שנה ומוכר על החוף בועות סבון שהוא מכין ממקלות במבוק (עזרתי לו להכין!), ועוד, ועוד, וזה לא נגמר. הכל תלוי בכמה הלב פתוח להכיר, ללמוד, להכיל.

אני תוהה לעצמי מה אני הייתי בשביל כל האנשים האלה. באיזה פרק נכתבתי אצלם, ואיזו דמות גילמתי אני.

היעד הבא- Barra de tijuca , שכונת העשירים בריו דה ז׳נרו…

ויאללה קרנבל!

Leave a Reply