טורס דל פיינה- הגבעה האחרונה

יצאתי עם כוחות מחודשים ליום השלישי, שכלל טיפוסים קשים. בגאווה יתרה, החלטתי לטפס את החלק הקשה ביותר עם המוצילה ולא להשאיר אותה למטה, כמו שעשו האחרים. חברים, אל תצאו לטרק עם גאווה והשאירו את האגו בבית, או שתשמרו אותו לסיפורים לצד האוהל, בסוף היום! אחרי חצי שעה מהגיהנום מישהו פנה אלי באנגלית, סיפר שהוא היה מדריך של קבוצה מאורגנת והוא אמר לי שזה לא יאומן שטיפסתי עם המוצילה עד כה (התחלה מחמיאה) אבל אם אני רוצה, אני יכולה להחביא אותה בין העצים ולהמשיך לטפס בלעדיה (ובקיצור- תנוחי). כך עשיתי- ופתאום הכל נראה אחרת. סוף- סוף יכולתי מהנופים הבלתי אפשריים, ומהכוח הבלתי של הטבע ושל עצמי.

אבל התחלתי להבין שזה גם היום הלפני-אחרון של הטרק. זה עבר מהר מדי. זה היה קשה, אבל לא רציתי שיגמר.

ביום הרביעי הייתי מואשת לחלוטין- אבל מאושרת. מתוך הנופים המדהימים של ההרים זיהיתי טיילים האחרים שהכרתי בדרך ואהבתי, כי זה אחרת כשנמצאים בטבע. הלב נפתח הרבה יותר מהר, ובאיזשהו מקום התרגלתי לזה. לא רציתי לחזור שוב לניכור ולרעש של הציוויליזציה.

טרקים- 10 עובדות שלא יספרו לכם בשום מדריך

אין ספק שטרקים זו חוויה עוצמתית שלוקחת אתכם לקצה, מאתגרת אתכם ולעיתים אף משנה את חייכם.
אבל טרקים זו גם חוויה מאד מצחיקה של עליות, ירידות, יבלות קללות ומחלות. יש שם הרבה יותר מתמונה יפה של הר וכבש לאינסטגרם, והרבה אמת שלא יספרו לכם באף מדריך טיולים.
בשביל זה אני כאן!
קבלו את 10 העובדות על טרקים שלא יספרו לכם בשום מדריך!

1. לאורך הטרק יש אדם אחד שיספוג מכם קללות, גידופים ושנאה יוקדת- והוא- אתם. לפני כמה ימים. כשהחלטתם להעמיס את התרמיל הכבד על הגב ולזרוק את עצמכם לגיהנום הזה.

זוכרים את הפעם ההיא שישנתם או התעמלתם 2. בטירוף ונתקפתם רעב איום, נוראי, מזעזע? כזה שלא הרגשתם בחיים שלכם? מעולה. תכפילו אותו בשלוש או ארבע ותקבלו את מידת הרעב שלכם בסוף היום הראשון של הטרק. כזו שגורמת לפחית שימורים של טונה, שאריות במבה בתחתית התיק
ומארז עוגיות להראות ממש טעימים ביחד. מניסיון.

3. תמיד כשתהיו בחלק הכי קשה של הטיפוס על ההר, יצוץ אירופאי עליז, חתיך ושמח, שיחייך אליכם ויאמר ״הולה!״. סטטיסטית, זה יקרה בדיוק ברגע שאתם תרגישו שאתם עומדים למות.
האם זה נכון שחדי קרן מפליצים נצנצים? והאם זה נכון שלישון באוהל זה ממש נוח וכיף? אם לא האמנתם לראשון, בבקשה, אנא מכם, אל תאמינו לשני. ג׳יזס.

4. כ מ ו ב ן שזו לא תחרות! אבל אולי, רק אולי, תמיד יש את זה שהולך ב ד י ו ק בקצב שלכם ואתם לא מסוגלים אפילו להריח אותו מתקרב מבלי להכפיל את הקצב שלכם, גם אם זה אומר כמעט ליפול על סלע ולנקוע קרסול.

5. שיער בטרקים- האבולוציה! בהתחלה- מסודר ונוצץ כמו השיער של ביונסה בתחילת ההופעה; באמצע- מבולגן, פרוע ונועז משהו, כמו ריהאנה לפני שהיא נכנסת לספר; בסוף- הרוס, מסריח ומת כמו איימי ווינהאוס שהחליטה לנסות להכניס חתול מת לתוך הגולגול. סורי בנות.

6. מטרקים מתחלקים ל-2 קבוצות: אלו שיש להם יבלת ברגל… ואלו שתהיה להם יבלת ברגל. אין בעד מה.

7. אתם בהחלט לא יכולים לראות הכל בתמונות. אתם צריכים כאב רגליים, רעב, יתושים, חום, קור וגשם שיהרוס לכם את האוהל, דיזינטריה והרגשה כללית שאתם הולכים למות- כדי להינות באמת. קסום בדיוק כמו שזה נשמע!

8. טרק הוא הזמן היחיד בו יהיה לכם יותר מדי חם ויותר מדי קר באותו זמן.

9. זוכרים את הפעם ההיא, כשעוד הייתם בציביליזציה הבטוחה וראיתם הומלס  שגרם לכם לשאול את עצמכם- ״איך לעזאזל מישהו יכול להגיע למצב כל כך קשה?״… ובכן, הביטו בעצמכם במראה ביום האחרון של הטרק. אני בטוחה שמהר מאד תגלו.

10. אחרון מאד ואמיתי מאד- למרות ואולי בגלל הכל, טרקים הם באמת הדרך החזקה והטובה ביותר לגלות עד כמה מופלא העולם שלנו, ועד כמה אנחנו מופלאים גם כן.

האכסניה הגדולה ליד תחנת האוטובוסים המאספת ונקודת הסיום של ארבעת הימים שלי בטבע התקרבה, עד שיכולתי לראות אותה, על פסגת הגבעה האחרונה, בירידה הסופית בשביל הבטוח. הייתי מוטשת. הצטרפתי לטיילים ה”מתים” האחרים שחיכו לאוטובוס. נסענו בשתיקת גיבורים לנקודת הפתיחה, חזרה, ומשם לפוארטו נטאלס.

ידידים שהכרתי בהוסטל ליוו אותי אל תחנת האוטובוסים בדרכי לאל קלאפטה, צפונה, חזרה מצ׳ילה אל ארגנטינה (יש!). השארתי את הטורס דל פיינה מאחור; אבל הזיכרונות, התחושות והקסם, נמצאים בי עד עכשיו. הפכתי להיות אדם חזק יותר ולמדתי לבטוח בגופי. ומי יודע; אולי אחזור שוב מתישהו בעתידך חזקה אפילו יותר.

Leave a Reply