לשבור את המחסום

היה לכם רעיון מפוצץ, כתבתם בהתלהבות, לא אכלתם ולא ישנתם בלילה ופתאום- בום. הדחף הראשוני נבלם, הגעתם להתלבטות או לנקודה קריטית בעלילה שלכם והמחסום הנורא הגיע. מה עושים? בהנחה שכן אכלתם ולא באמת איבדתם את זה ממחסור חמור בשעות שינה, אומרים תודה.

מחסום הוא חלק טבעי בתהליך הכתיבה ויש הרבה יותר דרכים להתמודד איתו מאשר לבהות בו ביאוש, ולחזור לעשות דברים שהם כלום בהסוואה של משהו. במקום לעשות כלום, לקחו נשימה עמוקה, אל תוותרו- ונסו לשבור אותו!

לפניכם שבעה טיפים ותרגילים לשבירת מחסום כתיבה- שאשכרה עובדים!

  1. קור רוח ופני פוקר עשויים לעזור לנו בתחומים אחרים, אך כשאנו ניגשים לכתוב טקסטים יצירתיים, הרגש והדימיון הם כלים מניעים רבי-עוצמה והם מקור ההשראה הראשון וחזק ביותר שיש למרביתינו כיוצרים. כשאנחנו מרגישים- קל לנו יותר לעורר רגש, ולרגש גם בכתב. על כן, כשאתם מרגישים תקועים ורדומים, נסו להפעיל מוזיקה, לצפות בסרטונים קצרים ולעשות עוד דברים שמעוררים בכם רגשות עזים ומפעילים את דמיונכם. הקשיבו לצלילים, תנו להם ״להשפיע״- וכעבור חמש דקות של צפיה או הקשבה, תוך כדי שהם ממשיכים לרוץ לעיניכם המתעוררות- התחילו לכתוב.
  2. מה שלא בא מבפנים- יכול לבוא מבחוץ! קחו עיתון, רשימת מרכיבים של איזה מאכל אהוב- קחו גם את המאכל האהוב, אם צריך- ובחרו משפט אקראי אחד. זה יכול להיות אמצע של קטע ארוך, ואפילו הסוף או אזהרה בתחתית רשימת האלרגניים… לא משנה מאיפה מצאתם אותו- החל מרגע זה, התייחסו אל המשפט כתחילתו של הקטע החדש שלכם. הפעילו טיימר ל-5 דקות, וכתבו ללא מעצור. שימו את המבקר החמור והזקן בראש שלכם על השתק וגם אם אתם בטוחים שזה לא קטע טוב ושאתם מבזבזים זמן- המשיכו. מדובר בחימום, והוא בהחלט יעזור לכם לכתוב טקסט איכותי, ממש כפי שחימום ספורטיבי משפר ביצועים באימון ומונע תאונות. 
  3. קחו חפץ. קוביה, שולחן, אדם- כל מה שעולה ברוחכם ונמצא לנגד עיניכם. יושבים? מעולה. שוב, הפעילו טיימר על חמש דקות, וכתבו כל מה שאתם יכולים לספר על החפץ הבודד הזה. במהרה תופתעו לגלות שכשאוזלים התיאורים הצפויים- גבוה, נמוך, לבן, מוארך- הדימיון מתחיל לחגוג והיצירתיות שלכם מעלה הילוך. האם החפץ הזה מעניק כוחות על למחזיקים בו? האם יש משהו שניתן לגלות עליו רק כעבור דקות, או שעות? ומהיכן הגיע? בתום חמש הדקות הללו תגלו שמעבר לכך שחידדתם את יכולת ההבחנה שלכם ותשומת הלב לפרטים, יצרתם אובייקט ואף סיפור שיוכל לקדם את הכתיבה שלכם ולשרת אתכם בצורה זו או אחרת בהמשך.
  4. הפתעה- רוב המנחים והכותבים שהכרתי מסכימים שהסיבה למחסום אינה מחסור בכישרון או מקוריות- אלא עודף מחשבה וביקורת עצמית. ״זה לא יעבוד״, ״זה לא מתאים״ ו״זה לא״ עלולים לחסום אתכם אפילו לפני ששמעתם את הרעיון או נתתם לו הזדמנות. מה עושים? משחררים. פתחו קובץ נפרד או דף לבן ומהנקודה בה נתקעתם, התחילו לכתוב את כיוון העלילה הכי פחות סביר שעולה בראשכם. כן, בדיוק העלילה ה״עקומה״ הזו שהייתם כותבים כמוצא אחרון, אם הייתם מוכרחים להגיש את הסיפור הגמור מחר. לא כיף להשקיע בקטע שאתם לא מאמינים בו, אבל זה יאלץ אתכם להמשיך לכתוב ולא ״לקפוא״ במקום. כשתסיימו- יהיה לכם קל יותר להמשיך לכיוונים אמינים יותר, ואולי- מי יודע?- אולי תגלו שיש לכם אופציה מעניינת ובלתי צפויה, שיכולה לשמש בעצמה כהמשך וטוויסט לא צפוי בספר שלכם, שהרי ההפתעות הללו הופכות בסופו של דבר לחלק הכי אהוב ומעניין בסיפור כולו.
  5. איזהו חכם? לומד מכל אדם. כשיש לנו בעיה או מחלוקת, הדבר הטבעי והראשון שנעשה יהיה לרוב- לדבר. אנחנו מתקשרים לחברים, מגוללים במשך שעות את כל צרות חיינו אל מול עיניהם המרותקות (טוב נו, אולי לא תמיד מרותקות…) ואחר כך שותקים, ומקשיבים. בערך. ובכן, יש לכם בעיה. זו אומנם בעיה חצי-דימיונית, על הנייר, אבל גם במקרה הזה- שיקוף חיצוני וחוות דעת מגוונות עשויות לפתוח את ראשכם ופתרונות חדשים. אולי לאחד מחברכם תהיה הברקה שתשבור את מחסום הכתיבה שלכם. תארו בקצרה את העלילה הכללית ואת הנקודה בה ״נתקעתם״, והקשיבו. גם אם לא תקבלו את הדברים כמו שהם, אף פעם לא מזיק לצאת לרגע מעיניכם העייפות, ולשמוע חוות דעת רעננה מנקודת מבט של אדם חיצוני.
  6. לא רק מאנשים אפשר ללמוד, אלא גם, ובעיקר, מספרים. לא מסוגלים לכתוב בעצמכם? זה הזמן לקרוא. השראה מכאלו שכבר עשו את זה היא כלי רב עוצמה, ואולי אפילו החזק ביותר ברשימה הזו. אולי זו תהיה דמות מעניינת, אולי זו תהיה עלילה מפתיעה ואולי אפילו סגנון כתיבה חדש ושונה ומשלכם שיעוררו השראה בראש שלכם, ויעזרו לכם לצלוח את המכשול ולחזור לכתיבה עם כוחות ורעיונות מחודשים. אולי זו תהיה אפילו ההצלחה של סופר אחר שתגרום לכם לשנס מותניים- ומקלדות- ולחזור לתלם. קנאת סופרים תרבה חכמה וזה.
  7. למה לשבור כשאפשר לעקוף? ממש כמו במתמטיקה, גם בכתיבה יש קטעים מאתגרים יותר לכתיבה. האם זה אומר שנביט בהם בצער ונוותר על כל השאר? או שאולי מוטב שנעבור לתרגילים- או ליתר דיוק, הקטעים- שכיף וקל לנו יותר לכתוב, ונשאיר את החלק הקשה לסוף? אמרו שלום למחסום, חייכו אליו בנימוס (תוך שאתם מקללים את ההורים שלו בלב ומאחלים לו למות) והמשיכו הלאה. ייתכן והפיתרון יגיע מעצמו מהקטעים הבאים, ואולי ההפסקה תעזור למאגרים שלכם להתאוורר ותהפוך את הכתיבה לקלילה וברורה יותר כשתחזרו למכשול הנורא. כך או כך, תמשיכו לכתוב. אל תפסיקו. תכתבו, תכתבו, תכתבו; ושאף מחסום לא יעצור בעדכם.

Leave a Reply