קאוצ׳סרפינג באל-קלפאטה

הנסיעה לקלאפאטה הייתה… מהממת (כן, תיראו מופתעים). הגעתי בלילה ולקחתי מונית ישירות להוסטל שמצאתי באינטרנט, ואחר כך עשיתי טיול לילי מקסים בעיירה, שהזכירה קצת את אושוויה והייתה מלאה בתי עץ, פסלונים, חנויות מזכרות עם סריגי צמר וספרי תמונות פטגוניות עם נופים שאת חלקם כבר ראיתי במציאות. לא יכולתי לחכות לראות את העיירה בבוקר, לאור היום.

במהלך הטיול מבינים מה מתאים יותר, ומה פחות. על עצמי למדתי שאני מעדיפה לטייל לאט, במיוחד בתחילת הדרך. אני אוהבת לקחת כמה ימים כדי לנשום את המקום, להתחבר אליו, להכיר חברים ובסוף גם “לקבל” אותו אליי ולאמץ אותו.

את קלאפאטה היה קל לקבל ולאהוב כבר מהיום הראשון. הציפורים היו גדולות ומדהימות ביופיין, כמו החוף של האגם היפיפה שטיילתי סביבו, על כל הבתים הקטנים והסוסים והכבשים והחוות מסביב. החנויות הפטגוניות, יחד עם המנטליות הארגנטינאית וכוסות ה״מאטה״ העגלגלות בכל פינה, גרמו לי להרגיש בבית חמים ומוכר. היה שם גם שוק אמנים קטן, ובו אנשים שמכרו תכשיטים, בובות, כלי בית, פסלים ועוד ועוד, מעשה ידם.

בשוק האמנים הכרתי את כריסטיאן אלכסיס.

כריסטיאן היה אמן שידע לדבר אנגלית שוטפת, אהב היסטוריה והפגין ידע כללי שלא היה מבייש אף דוקטור או פרופסור שהכרתי בחיי. הדוכן שלו היה מלא פסלוני עץ, ואחרי שיחה קלילה הוא הזמין אותי לשבת איתו ולשתות מאטה- ועל הדרך סיפר סיפור על ההיסטוריה של המשקה הארגנטינאי שעל פי המסורת, מציעים למי שרוצים לחלוק איתו זמן טוב ושיחות עמוקות. לכל אחד פה יש כוס מאטה ותערובת מועדפת משלו.

חברים- למדו מטעויות של אחרים- קנו כוס מאטה!!! הדבר היחידי שאני מצטערת שלא קניתי בטיול הוא כוס מאטה משלי. סתם, יש מלא דברים שאני מתחרטת שלא קניתי. אמבטיית דולצ׳ה דה לצ׳ה ומפעל אלפחורס בבואנוס איירס, למשל. עדיין, קנו כוס מאטה, נו.

הרבה שואלים אותי לגבי דרכים מומלצות ללימוד ספרדית בטיול, ובמבט לאחור, אילולי הסיפתח של כריסטיאן- אולי לא הייתי מצליחה. הוא היה הראשון להציע ללמד אותי מילים חדשות בספרדית בתמורה למילים עברית; אחרי כן הייתי מציעה את עסקת החילופין הזו לכל מקומי שחיבבתי, ולא תאמינו- זה עבד!

אחרי חיפושים באינטרנט מצאתי את ה”קאוצ’ספרינג” הראשון שלי- אפליקציה לחיפוש מקומיים שמעוניינים להכיר ולארח תיירים- ובתום הליכה מטישה מההוסטל עם המוצילה על הגב, הגעתי לביתו של המארח הגבוה והממושקף שלי, שדיבר אנגלית, ופתח בפניי את ביתו הצנוע. בנוסף אליי הוא אירח גם זוג תיירים ספרדים בירח הדבש שלהם- אוליביה, שלא דיברה אנגלית, וחורחה שכן, שמצאו חן בעיני מיד. הבית הקטן של המארח המוזר שלנו הזכיר בית רווקים קטנטן בקיבוץ, אבל היה לנו כיף ביחד וזו הייתה חוויית הקאוצ׳סרפינג הראשונה שלי.

קאוצ׳סרפינג- איך עושים את זה, ואיך לא

מה זה| ״Meet and Stay with Locals All Over the world”-
זהו הסלוגן המופיע בעמוד הראשי של האפליקציה/האתר החדשים באופן יחסי, שמציעים חיבור בין מארחים מקומיים או קהילות לבין מטיילים מכל העולם המעוניינים לחוות את התרבות המקומית ולהתארח בחינם (או בתמורה סמלית מאד). פותחים פרופיל ומציעים לארח או להתארח ביעד ובתאריכים מסויימים- ובנוסף, מחפשים חיבורים פוטנציאליים באמצעות הסננים הרלוונטיים.

עשו|
1. פתחו פרופיל, וכתבו על עצמכם כמה שיותר. אל תתביישו ואל תחסכו- ספרו איך הבית שלכם נראה, מה טעם הגלידה האהוב עליכם ואיזה ריח אתם לא מסוגלים לסבול. ככל שתפרטו יותר, כך תגדל האמינות של הפרופיל שלכם ויותר מארחים אמינים כמוכם יפתחו לכם את דלת ביתם.
2. בקשו מחברים לכתוב חוות דעת והמלצות. שוב- המטרה היא להגביר אמינות. מארחים רבים לא יסכימו לאשר את האירוח שלכם אם הפרופיל שלכם חסר תגובות או אימותים כלשהם.
3. ספקו מידע לגבי החופשה או המסע הקרוב שלכם. כתבו מה אתם מחפשים ונסו להיות כמה שיותר מפורטים- רק תחשבו איך זה להיות בצד המארח. הסיכון גדול וככל שתסבירו יותר את המניעים שלכם, כך תהיה החוויה נעימה יותר וחשדנית פחות.
4. מצאתם מארח? פנטסטי. בקשו להפגש לפני האירוח במידת האפשר, רצוי במקום ציבורי. העדיפו שיחות קוליות על התכתבות. תרגישו מי נמצא בצד השני של המסך וקראו המלצות וחוות דעת של מתארחים קודמי.
5. כשאתם מתארחים בבית זר, התנהגו כאילו זה הבית של האמא הפולניה שלכם. נקו אחריכם, השיארו מיטה מוצעת, שטפו את הכלים ופזרו בושם בשירותים. בנוסף, ספרו על התרבות והמנהגים במדינה בה אתם חיים. זכרו שלרוב, מטרת האירוח החינמי הזו היא אשכרה ללמוד -עליכם- כן כן, אתם מעניינים ומיוחדים וגם דברים שנראים לכם מובנים מאליהם עשויים לרתק את המארח האדיב שלכם.
6. נגמר? איך היה? השאירו מזכרת או מכתב תודה למארח שלכם, וכתבו חוות דעת כנה ומפורטת בפרופיל שלו באתר קאו׳צסרפינג- במידה ואישרתם את האירוח, האפשרות להשאיר חוות דעת אמורה לקפוץ ולהישלח אליכם גם דרך המייל. תודה רבה, מו׳צס גרסייס, מרסי בוקו, ובדיקה אחרונה בכיור ובשירותים ובמיטה… וקדימה, אל הקאוצ׳סרפינג הבא שלכם.

אל תעשו|
1. אל תאשרו מארחים שאין להם חוות דעת, המלצות או מידע אישי בפרופיל שלהם.
2. אל תתנו פרטים אישיים מעבר לפרטי התקשרות בסיסיים, מוצא וכל האינפורמציה הרגילה שכבר תתבקשו למלא באתר בין כה וכה. לא לתת פרטי בנק ואשראי!!! לא להסכים להשאיר מסמכים אישיים- ובטח שלא דרכון או כרטיס אשראי- כעירבון!!!
3. אל תהיו ישראלים. כאילו, תהיו, כל הקטע הוא להכיר אחד את השני אבל נסו להיות עדינים ורגישים יותר, פן תפגעו או תתחצפו למארח שלכם, גם אם- ובעיקר- לא בכוונה. לא לצעוק, לא להשאיר לכלוך ובלגן ואם אפשר לקרוא את כללי התרבות והנימוס של המדינה בה אתם מבקרים. זה יתרום לכם הרבה מעבר להתארחות ב״קאוצ׳סרפינג״.
4. לא להסכים למשהו שלא מרגיש לכם נוח. רצוי שתמיד תהיה לכם תכנית גיבוי- וטלפון+כתובת של המשטרה המקומית, למקרה-הגרוע-מאד.
5. לא להעיר הערות פוגעניות, גזעניות או מיניות, גם לא בצחוק, כלפי המארח שלכם; וכמובן- לא להסכים לקבל הערות כאלו.

שורה תחתונה|
חוויה מרגשת ודרך אמיתית ולא אמצעית להכיר ולחוות את התרבות המקומית. הרבה יותר משמעותי מלשלם בדלפק של בית המלון, והרבה יותר ממה שאני יכולה להסביר במילים בריבוע הקטן הזה.
עקבו אחר הכללים והזהירויות, ותתחילו לגלות חברים חדשים מכל העולם- ולחסוך כסף רב על הדרך!

לאתר-
https://www.couchsurfing.com

הקרחון המפורסם בעולם, “גלסיאר פריטו מורנו”, היה הסיבה העיקרית של רוב התיירים לבקר באל קלפאטה. החלטתי לוותר על הנסיעה היקרה ולהמר על טרמפים; לא מהר ולא בקלות מצאתי את הטרמפ האדיב שלי- נהג משאית חייכן, שקט וביישן, שכבר אסף בדרך את עמרי, עוד ישראלי שטייל לבד גם הוא. הנהג החברמן שלנו עבד בשמורה- כך שנכנסנו ללא תשלום, קולולו, וירדנו ממש על שפת עמדת התצפית מבלי לבזבז רגע על טיפוסים וחיפושים, קולולולולולו.

הקרחון היה ענקי ומרשים ביותר, ושפע ציפורים פטגוניות חינניות שפקדו את המקום, כמוני. האוויר היה צלול והעיניים שלי היו מאושרות. את הדרך חזור העברתי בטרמפ עם חבורת מטיילים צ’ילאנים עליזים. הודות לשיעורים עם כריסטיאן הצלחתי לדבר איתם בספרדית, בקטנה. היה לנו כל כך כיף ביחד עד שלרגע הצטערתי שאני לא יכולה להמשיך איתם לצ׳ילה ולהכיר אותם טוב יותר, בארץ הלא-פחות-יפה שלהם.

אחרי שנפרדתי מהמארח ומזוג הספרדים, הארכתי את השהיה באל-קלאפטה המהממת באתר קאמפינג שפשוט התאהבתי בו מהרגע הראשון. נהניתי עוד קצת מפטגוניה של קלאפטה, מכריסטיאן האמן ומהחברים שאספתי אט אט, עד שנמאס לי, ומה גם ש-winter is coming, ולא רציתי להיגרר ולהיתקע בפטגוניה הקשה והקפואה של החורף. כריסטיאן אמר שהוא חושב שיש אנשים שנועדו להתחבר. לא הסכמתי איתו; אמרתי שזה עניין של רגעים. אם אני ברגע של פתיחות והקשבה, וגם הוא, אז יכול להווצר חיבור טוב. וזה יכול לקרות או לא לקרות בין כל בני האדם. תלוי ברגע. אני לא יודעת אם צדקתי אבל למדתי המון מכריסטיאן אלקסיס, ויש דברים שאמר לי שפוגשים אותי גם בחיים שלי היום.

ויום אחד- זה היה זה. תחושה מוכרת של עקצוצים ורעב לנדודים ולהרפתקאות חדשות, לא נודעות; הציפורים החלו לעוף בשמיים בצורות של חיצים וטורים, וגם הזמן שלי הגיע לנדוד הלאה. קמתי מוקדם בבוקר, ויצאתי לצוד טרמפ ליעד הבא שלי, אל צ’לטן

Leave a Reply